|
סיפור ההקמה של בית הספר הדמוקרטי בהוד השרון
מאת אריאל כהן פברואר 2003 א. כיצד הגעתי לזה כאשר אסף, בננו הבכור, היה בן מספר חודשים סיפרו לנו חברים שהם הולכים לקורס בבית הספר הדמוקרטי בחדרה העוסק בחינוך דמוקרטי. חינוך? דמוקרטי? מה הקשר? למה ומי צריך את זה ? בבית ספר צריך ללמוד ולא להתעסק בשטויות. כך, פחות או יותר, הגבתי לראשונה, כנראה כמו רבים אחרים, כאשר שמעתי לראשונה על עניין החינוך הדמוקרטי. בכלל, פעם ראשונה שנתקלתי באנשים הקרובים אלי המתעסקים ברצינות בנושאי חינוך. כעבור 3-4 שנים, כאשר אסף היה כבן 4, התחלנו, נורית ואני, לחשוב היכן ילמד. העניין החל לעלות בשיחות על כוס קפה עם הורי החברים של אסף, אורנה ואריה רמות ההורים של הלל, נגה שמואלי ואודי מאייר, ההורים של איתמר, ועם הורים נוספים. במקביל, יצרנו קשר עם לימור אלוף, מי שהייתה הכוח המניע מאחורי הקמתו של בית הספר הדמוקרטי בכפר סבא, שסיפרה לנו על בתי ספר דמוקרטים, ובפרט על אלו שבחדרה וכפר סבא. לימור הפנתה אותנו אל יעקב הכט, שהפנה אותנו למוישיק לרנר, שבהמשך לקח חלק מכריע בשנה הראשונה של תהליך הקמת בית הספר והתהוות הקבוצה המקימה. ב. סיפור ההקמה – שנה ראשונה הגרעין המייסד של בית הספר הורכב בעיקר מהורים להם ילדים ילידי 1995. מה שאפיין את מבנה המשפחות היה שהילדים היו הבכורים במשפחה או הצעירים עם אחים ואחיות בגילאי התיכון והלאה. עם מוישיק נפגשנו בסוף קיץ 99. הוא סיפר לנו עוד על בית הספר הדמוקרטי והמליץ לנו להתחיל לעניין משפחות נוספות ולקיים חוגי בית בנושא בהנחייתו, וכך עשינו. בעקבות חוג הבית הראשון התקיימו חוגי בית נוספים שהיו שילוב של לימוד הנושא ודיון בעקרונות שיעמדו ביסוד הפעלת בית הספר, כגון בנושא קבלת תלמידים, מידת הבחירה שיש לאפשר לילדים ועוד. לחוגי בית אלו היתה חשיבות עצומה לקביעת אופיו של בית הספר! בחוגים הללו היה גרעין פחות או יותר קבוע של אנשים מה שאפשר לחוגי הבית להתפתח עם חלוף השבועות ולהיות דינמים ומעניינים. מקרב ההורים שרשמו לבסוף את ילדיהם לבית הספר והשתתפו באותם חוגי בית היו, בנוסף למוזכרים למעלה, מיכל תשבי ואלעד גרוס, שרה ודרור פנחסי, איילת אשד ואסנת ואריאל שפרן. במקביל לחוגי הבית התחלנו לפעול אופרטיבית על מנת שהרעיון יקרום עור וגידים: הגדרנו לעצמנו באלו פעולות יש לנקוט והתחלנו לבצען. אחת הפעולות הראשונות הייתה ליזום פגישה עם ראש אגף החינוך בעירייה, הגב' חנה ששון. הפגישה התקיימה בפברואר 2000 כאשר מצידנו הגענו אריה ואנוכי. כמו כן, הקמנו עמותה (יוני 2000), כדי להתחיל למסד את הפעילות (אם כי, עד הקמת בית הספר בפועל המשיכה רוב הפעילות להתבצע מחוץ למסגרת העמותה). יזמנו פגישות נוספות עם נציגים מהעירייה כאשר באוקטובר 2000 נפגשנו עם ראש העיר מר עזרא בנימיני (נציגינו היו: אורנה, נגה, מיכל ואנכי). בפגישה זו הביע בנימיני את אהדתו הרבה לרעיון אך סייג את תמיכתו הרשמית בכך שיהיה אישור להקמת ביה"ס ממשרד החינוך. אולם, באישורו, ניתנה לנו האפשרות להשתמש במבנה השייך לעיריה על מנת לקיים בו הכשרה בנושאי חינוך דמוקרטי (ראה להלן). בסביבות אביב 2000 שינו חוגי הבית את אופיים, נדדו מבית לבית על מנת לעניין הורים נוספים והיו מיועדים לאנשים שזהו מפגשם הראשון עם רעיונות החינוך הדמוקרטי כאשר מוישיק ממשיך להנחותם. ואכן, יותר ויותר אנשים הביעו התעניינות. אחת מהם הייתה ורד יהודה שטיין, אימא של איתמר וכיום חברה בצוות בית הספר, שהכניסה הרבה אנרגיה לפעילות. עד סתיו 2000 התווספו לרשימת המתעניינים עד כמאה וחמישים משפחות שגוייסו ע"י חוגי בית, פליירים ועריכת הפנינג גדול בצומת ירקון ב – 11/11/2000 שאורגן בצורה מופלאה וזכה להצלחה גדולה. ג. סיפור ההקמה – השנה השנייה באוקטובר 2000 נסענו, נורית, מיכל , ורד, ואנכי לביקור בבית הספר הדמוקרטי בערד. אז כבר התחוור לנו כי כמות העבודה המצפה לנו עד להקמת בית הספר היא עצומה אך מנגד היה ריפיוןמסוים בפעילותינו.והיינו זקוקים לזריקת עידוד. בביקור זה ראינו בית ספר נפלא, נוכחנו שהעקרונות עליהם דברנו אכן באים לידי מימוש, שמענו מהורים/חברי צוות על הקשיים הרבים שלוו את הקמת בית הספר והומחש לנו כי הדבר אפשרי! חדורים בהתלהבות מחודשת נגשנו לעבודה. את שנת ההקמה השנייה אפיינה פעילות אינטנסיבית בכמה מישורים: ראשית, מיכל, כאשת חינוך וכמי שעבדה עם המכון לחינוך דמוקרטי, יזמה את ההכשרה שקיימנו בנושא חינוך, ובפרט חינוך דמוקרטי, אשר יועדה למי שעתידיים להיות הורים לילדים בבית הספר ולמי שרואים עצמם כמועמדים להיות אנשי צוות. את ההכשרה ריכזו המכון לחינוך דמוקרטי, כמו כן שולבו בה הרצאות של אנשי חינוך נוספים וביקורים בבתי ספר דמוקרטיים וכן בבתי ספר ייחודיים אחרים ברחבי הארץ. להכשרה הייתה חשיבות מרכזית בתהליך ההקמה. גם למדנו, דנו על סוגיות עקרוניות בהקשר של הקמת בית הספר וקיימנו מפגש שבועי בו היינו מתאמים, מעדכנים, מודיעים, מארגנים וכו'. מקרב 27 משתתפי ההכשרה 8 הפכו חברים בצוות בית הספר בשנה הראשונה או השנייה, ו – 13 הם הורים לילדים הלומדים בבית הספר. בנוסף, המשכנו לפעול במשנה מרץ בכל שאר "החזיתות": המשכנו במגעים עם עיריית הוד השרון, כיתתנו רגלינו ורכבנו ברחבי הוד השרון וסביבתה על מנת למצוא לנו מקום, התחלנו לחפש מנהל, צוות, ערכנו תקציב והתחלנו לחפש תורמים, המשכנו בחוגי הבית, ערכנו עוד הפנינג, הפעם בגבעת הכלניות, הכנו והגשנו את הבקשה למשרד החינוך לקבלת הכרה, ובכלל, כמעט לא עבר יום מבלי שפעלנו למען הקמת בית הספר. רמת המחויבות לעניין הלכה ועלתה, וככל שהתקרב הקיץ העבודה סביב העניין נהייתה רבה ביותר. ב - 12/5/2001 פתחנו באופן רשמי את ההרשמה לשנת הלימודים תשס"ב. האירוע התקיים במבנה שבו אמור היה להיות ממוקם בית הספר אך מסיבות שונות הדבר לבסוף לא הסתייע. בחודש יוני, לאחר כמעט שנתיים של פעילות מתוכה כחצי שנה אינטנסיבית ביותר, המצב לא נראה טוב במיוחד. עדיין לא נמצא מנהל, לא מצאנו מקום לשכן בו את בית הספר, הרכב אנשי הצוות היה חלקי בלבד ומספר הנרשמים היה נמוך מהמצופה. למרות המצב ואולי בשל המצב, העבודה נמשכה ביתר שאת: כמעט מידי ערב התקיימו ראיונות לאנשי צוות ולמנהל בביתם של אריה ואורנה שנערכו יחד עם מיכל, שרה, נגה, אנוכי ואנשים נוספים, החיפושים הקדחתניים אחר מקום ראוי נמשכו, ההרשמה המשיכה להתנהל (אם כי בעצלתיים) אך ההתכוונות הייתה ברורה: בית הספר ייפתח בראשון בספטמבר בכל מקרה. ד. איך הכל התחיל להסתדר (וגם משהו קצת אישי) לאורך כל הדרך היה לי ברור שבית הספר ייפתח בכל מקרה. זאת הייתה החלטה שיש לבצעה ולא ראיתי כל אפשרות אחרת. לא ידעתי איך זה יקרה ולא שיערתי כי לשם כך אאלץ לקחת על עצמי את ניהול בית הספר בשנתו הראשונה. ברוב המפגשים שהיו לנו ובמרבית הביקורים שערכנו בבתי ספר דמוקרטיים אחרים, נאמר לנו שבית הספר יקום רק אם אחד מאיתנו ייקח על עצמו את ניהולו של בית הספר. אנחנו סברנו שלא יהיה צורך בכך, ושנמצא לבסוף את האדם המתאים. היו לנו מועמדים רבים לניהול, חלקם אנשים מצוינים וראויים. אולם ספק אחד תמיד נותר: האם רוח בית הספר שינוהל ע"י פלוני תשקף את רוח הקבוצה שהקימה אותו. כאשר קבוצה של אנשים פועלת במשך שנתיים על מנת להקים בית ספר, מתגבשת בקרבה רוח המייחדת אותה, הנוצרת מצירוף של דעות ועמדות ביחס לדרך שבה רואים חבריה לנכון ללכת בה. דרך זו מושפעת מהדינאמיקה השוררת בין החברים בקבוצה ומושפעת ישירות מאופיו של כל אחד ואחד מחבריה. זו כנראה גם הסיבה לכך שבאותם מקרים בהם בתי הספר קמו בתהליך דומה לזה שלנו מנהל בית הספר יצא מקבוצת המייסדים (כבחדרה, בכנף, במודיעין ובערד). במהלך חודש יולי, כשלא נראה אף מנהל באופק, הגעתי להכרה שאין ברירה אחרת אלא להציע את עצמי לתפקיד המנהל. את זאת עשיתי וחברי הקבוצה קיבלו את הצעתי. בינתיים, הושלמה הרכבת הצוות, כ – 40 ילדים נרשמו לבית הספר, הצלחנו לגייס כסף למלגות ולשיפוצים והצטיידות וב – 29/7/2001, קיימנו מפגש ראשון של הורים שרשמו את ילדיהם לבית הספר,שנערך בחצר של משפחת רמות. במפגש הצגנו את בית הספר, את הצוות, הראנו סקיצה של מערכת וההרגשה הכללית הייתה טובה ביותר. נותרה רק בעיה אחת: עדיין לא היה לנו מקום. רק כשבוע לאחר מפגש ההורים מצאנו מקום, ברחוב נצח ישראל 66 א', שם שכן בית הספר בשנה הראשונה. במקביל לכל הפעילות להכנת התשתית הפיסית והאנושית של בית הספר, המתוארת כאן, הייתה בחודשים האחרונים שלפני פתיחת שנת הלימודים פעילות לא פחות חשובה. כהמשך ישיר של ההכשרה שעברנו רובנו, נפגשנו כפעם בשבוע, כ -20 חברי קהילה, על מנת לגבש את חוקת בית הספר ולקבוע את עקרונותיה המנחים. במפגשים אלו דנו בסוגיות שונות של החינוך הדמוקרטי. להלן תקציר, שנערך ביולי, שסיכם את ההחלטות שהתקבלו עד אז: לאמץ את עקרונות החוקה של ערד ומודיעין כלשונן. בביה"ס תהיה מערכת שעות. כל שעה תכיל מס' אפשרויות כאשר אחת מהם תהיה פתוחה (חצר וכד'). כל ילד חייב להרכיב לעצמו מערכת (ובפרט, רשאי לבחור בכל שעות השבוע פעילות חופשית). כל מבוגר בביה"ס חייב לעשות ככל יכולתו ע"מ להקנות לילדים מיומנויות ייסוד ולהעמיד גירויים אתגרים וכו'. כל מבוגר בביה"ס חייב לעשות ככל יכולתו ע"מ להקנות לילדים ערכי דמוקרטיה ושוויון ולעודד מעורבות בקהילה. על אוכלוסיית ביה"ס מוטלת החובה להשתתף בטיפוח ושמירה על מבנה וחצר ביה"ס ושמירה אקטיבית על הניקיון. ביה"ס יכוון ליצירת מסגרות חברתיות שכבתיות לפי קבוצות גיל (רב גילאיות), בין היתר ע"י קיום מפגשי בוקר (שלא יהיו מבוססי מבוגר!) למפגשים אלו הייתה חשיבות רבה לקביעת אופיו של בית הספר. העקרונות הללו גובשו בסופו של דבר לידי חוקה, בעריכתה של נגה, שאושרה ע"י הקהילה באירוע חגיגי שנערך באפריל 2002, לקראת סוף שנת הלימודים הראשונה.. בית הספר נפתח, כמתוכנן, באחד בספטמבר 2002. במקביל לפתיחתו של בית הספר הדמוקרטי בהוד השרון נפתח גם בית ספר הדמוקרטי לב השרון, בפנימיית הדסים. בית ספר זה החל ביוזמה של לילי ואמיר שכנר, אותם חברים, המוזכרים בהתחלה, שהשתתפו בקורס של המכון לחינוך דמוקרטי ושמהם שמענו לראשונה על החינוך הדמוקרטי. היה מעניין לראות את הדומה והשונה בתהליך ההקמה של שני בתי הספר. בנוסף, הוקם בשנה זו בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו ובכך נפתחו באותה השנה 3 בתי ספר דמוקרטים חדשים. התהליך המתואר כאן מתאר בקצרה את הדרך שעשינו להקמת בית הספר. הפעולות השונות שנעשו לאורך הדרך היו הכרחיות להקמת בית הספר והן מקיפות את כל מה שנעשה לצורך הקמת בית הספר. אך לא פחות משמעותי היה איך שהדברים נעשו, שזה לעניות דעתי מה שמבדיל ומייחד כל קבוצה, מה שתרם במידה רבה ביותר לגיבוש אופיו המיוחד של בית הספר. |
עמוד ראשי >